רגישות למיקרופון

רגישות, היחס בין מתח המוצא האנלוגי או ערך היציאה הדיגיטלי ללחץ הכניסה, הוא מדד מפתח עבור כל מיקרופון. עם הקלט ידוע, המיפוי מיחידות תחום אקוסטיות ליחידות תחום חשמליות קובע את גודל אות מוצא המיקרופון. מאמר זה ידון בהבדלים במפרטי הרגישות בין מיקרופונים אנלוגיים ודיגיטליים, כיצד לבחור את המיקרופון הטוב ביותר עבור היישום שלך, ומדוע הוספת מעט (או יותר) של רווח דיגיטלי יכולה לשפר אתמיקרופוןאות ה.
אנלוגי ודיגיטלי
רגישות המיקרופון נמדדת בדרך כלל עם גל סינוס של 1 קילו-הרץ ברמת לחץ קול (SPL) של 94 dB (או לחץ של 1 Pa (Pa). גודל אות המוצא האנלוגי או הדיגיטלי של המיקרופון תחת עירור כניסה זה הוא מדד לרגישות המיקרופון. נקודת התייחסות זו היא רק אחד מהמאפיינים של המיקרופון ואינה מייצגת את מכלול הביצועים של המיקרופון.
הרגישות של מיקרופון אנלוגי היא פשוטה ולא קשה להבנה. מדד זה מבוטא בדרך כלל ביחידות לוגריתמיות dBV (דציבלים ביחס ל-1 V) ומייצג את הוולטים של אות המוצא ב-SPL נתון. עבור מיקרופונים אנלוגיים, הרגישות (המבוטאת ביחידות ליניאריות mV/Pa) יכולה להתבטא באופן לוגריתמי בדציבלים:
עם מידע זה והגבר הנכון של קדם המגבר, קל להתאים את רמת אות המיקרופון לרמת הכניסה היעד של המעגל או חלק אחר של המערכת. איור 1 מראה כיצד להגדיר את מתח המוצא השיא של המיקרופון (VMAX) כך שיתאים למתח הכניסה בקנה מידה מלא (VIN) של ה-ADC עם רווח של VIN/VMAX. לדוגמה, עם רווח של 4 (12 dB), ניתן להתאים ADMP504 עם מתח מוצא מרבי של 0.25 וולט ל-ADC עם מתח כניסה שיא של 1.0 וולט.